בלוגים

בהקשר המיני (וכוללני-עיקרי), זכרים ללא כסף ונכסים הם תתי-אדם, רעש לבן, אשפה אנושית—באותה מידה עבור זכרים ונקבות כאחד.

המטרה העליונה עבורם היא סקס, אותו הם רוכשים או עם כסף (במישרין/עקיפין), או עם השקעת זמן/השפלה חזרתית/הקרבת הגבריות שלהם (שלושת אלו אינם אקסקלוסיביים אחד עם השני, תלוי בחומרת מצבך).

מנקודת מבטי המכנית על המין האנושי, זה רק נכון וצודק: המין האנושי כמערכת/סופראורגניזם זוכה בדינמיקת פרט-כלל סימביוזית שבה ישנה קבוצת שחקנים שנדחקים בהמוניהם כנגד חומה מטאפורית אדירה המייצגת את גבולות הידע/שגשוג/נוחות/כישורים/כושר האנושיים. אלו הנדחקים כנגד חומה זו—בעיקר זכרים—סופם או להיכחד, להישמד ולהישכח או לזכות לדחוף את החומה עוד קצת החוצה ובכך לקצור את פירות עשייתם ולקיחת הסיכון שלהם, הלא הם סקס קל עם נשים יפות/איכותיות. קרי, ניצחון בהייפרגאמיה.

לכן "סימביוזה": הכלל מוטב בכל מחיר, המנצח לוקח הכל.

אני נהנה, מברך, מקדש וחוגג כל פורמט סבל של זכר צעיר. שיזחלו. שייצווחו. שייתחרפנו. שיינזלו. שייתאיינו. שיקולקלו. שיקיאו. שייאבדו. שייתאבדו. שיקומו ושימשיכו לדמם; אם דעתם מאיימת לברוח מהם, חלקם ייכנעו. זה רק טבעי, יעיל ופרגמטי: אמא טבע יצרה גן ססגוני זה לא בעזרת אידאלים ורדרדים אלא בעזרת ערך התחרות ומנגנוני התמריץ והדרוויניזם.

כל כלכלן או תיאורטיקן-משחקים (ואלו עם תואר הכבוד "א-כסילים") יודע שכל אחד לוקח את מה שהוא יכול, כל אחד מנסה למקסם רווחיו. מהחוק הביוגנטי אנו מקבלים עדות ויזואלית על קשרנו אל עולם אחר, פרימיטיבי וקשוח, שבו המטבע הוא(-הוא) כושר הישרדות, וסבל וכישלון הם דשן הצמיחה.

תחת הנחת עבודה זו (ותחת סייגיה השונים), ניתן להבין שכל אישה אשר פועלת באופן "ליברלי" בשוק הסקס—דהיינו מעניקה סקס קל, לא דרשני ולא מחייב, ופועלת מחוץ להתניות ההייפרגאמיות שלה (כלומר לא פועלת כנושאת ונותנת של שירות הסקס שלה, כפי שמתואר ב-sexual economics theory)—פוגעת באנושות קמעה... לא לתת סקס קל!