העור החשוף
העור החשוף באור
הוא רק ההתחלה
אני בפנים
אני קורא בך
כמו בספר פתוח
שורות שנכתבו לאף אחד
מוחק עם קצה האצבע
מה שלא צריך באמת
משאיר רק את האמת
אני רואה איך
המבט שלך מחפש אותי
בין לבין
שואלת איפה אני
לאן הגעתי לאיזה שורה
על מה אני מתעכב
מה כבר מחקתי
ומה השארתי
לאיפה נשאבתי
וכמה עמוק נגעתי הגעתי
ואני באמת רוצה לדעת
כמה רחוק
המילים שבך יכולות ללכת
כמה חזק אפשר
באיזו עוצמה
מבלי לשבור
אותך
ואז פתאום ראיתי
רשמת לי בך
תיגע בי עד הסוף
את הכל תכניס לתוכי
את הקול שלך בראש שלי בפנים
תצית אותי באש בבקשה..אדוני
תן לדמיון שלי לבעור
התשוקה שלי היא במה בשבילך
תן לי להיות הסוד שלא העזת לספר לאף אחת
תוכיח לי שמה שאסור
בשבילנו הוא מותר
אני רוצה להיות ולא רוצה לתהות
אני דורשת את מקומי
מקום שבו הרצון גובר על ההיגיון
ובנתיים שקט גונח..
הלב פועם דופק את החזה
כמו פר ארבעה
זיעה ותזוזה
חוסר נוחות
כמו לחכות לנוחיות
מחכה להנחיות
נושכת שפתיים
נוגסת בבשר
ציפורניים נעוצות בסדין
מרימה את הגוף
גשר בין התשוקה להיגיון
ואת חשוקה
רעידות אדמה
סדקים במציאות..
ואז נשימה
בתוך שלולית..
השקט גונח...חזק
הגוף צונח וצונן
הראש נאלם
כל החום הזה התפרץ ונעלם
הכל נרגע
השקט לא גונח כבר