בלוגים

גופך כקנבס חי בחיי

את נפרשת לפני כמו קנבס ריק לבנה חלקה

חומר גלם שמבקש אותי בלי מילה כתובה בלי שום כתם עבר

אני טובל את המכחול בצבעי מים

ומתחיל בשכבה הראשונה

המריחה עדינה אבל פרועה

כמו קו ראשון על גוף שנלמד

אני בונה עלייך בשקיפויות רכות הצבע נברך כאילו קצת ברח

כמו שהראש שלך מתנתק כשאני נוגע בך

שכבה אחר שכבה את הופכת ליצירה ציור בחיי

אין פה טעות יש רק כוונה

כל תו שנמרח הוא ציות שמתגלה

ככל שאת שותקת אני רואה יותר

בהתחלה לא ידעתי מה לצייר

הלכתי על מה שקבוע לי בראש

עכשיו אני מפעיל את הדמיון

אני יודע לאן כל קו יכול ללכת לא רק אמור ללכת

הצורה שלך נמשכת מתחת לאצבעותיי

אני לא צריך לצעוק כדי שתביני

כל נגיעה היא פקודה בכל צבע יש מסר

הגוונים זורמים עלייך כמו משמעת נוזלית

ואת לא נמסה את נצבעת מולי

כשתשלימי את התמונה לא תדעי איפה את מתחילה

ואיפה אני נגמר וזהו היופי שלנו

כי את כבר לא את

את יצירת אומנות חיה

חתומה בשמי בסוף

ואציג אותך לעצמי

בגאווה