היא נולדה בכלוב
היא נולדה בכלוב
שם למדה
שם סיפרו לה שלעוף זה מסוכן
שלעוף זו מחלה
שמי שעף נופל
היא הסתכלה מבעד לסורגים
וחשבה שככה זה
זהו עולם כזה
הכנפיים כבדו עליה
הן גירדו לה
כמו זיכרון רחוק
של משהו שכבר לא נועד להיות
משהו היה ולא באמת היה
ויום אחד
היא פגשה יד
יד שהושיטה לה מבט
והיד הזו הוציאה אותה החוצה בשקט לאט
היד הפכה לשניים
וידיים קילפו ממנה שכבות ישנות
פחדים
הרגלים
נורמות
וכל קליפה שהוסרה גילתה
עור חשוף ורגיש מדי נתגלה
העולם בחוץ היה חד
האור סנוור
הצללים התארכו
הרוח נגעה בה חזק מדי
לא פשוט בכלל
והיא נשארה עירומה
עומדת מול עצמה
זרה לעצמה להרגשה הזו
לא ידעה מי היא עכשיו
בלי כל השכבות שהיו לה בעבר
העולם קרא לה
הנוף מהמם
אבל הקול בפנים לחש עם הרוח
הגוף הגיב רעד בעצמות ודמעות
אבל היה שם גם ניצוץ
משהו שהעיר זיכרון ישן
כנפיים מנפנפות
היא פרשה כנפיים פתאום
והן רעדו
היא נגעה באוויר
זה כאב קצת
ואז היא חזרה לכלוב
המקום שהרגיש כמו בית
גם אם צפוף
גם אם הסורגים קצת חונקים
אבל עדיין בית
המוכר
היא חזרה עירומה
קצת יותר חשופה
קצת יותר אמיצה
הגירוד בכנפיים לא נרגע
הרוח עוד תקרא לה שוב
ויום אחד לשוב
כשהלב יהיה קל יותר
והראש יהיה נקי
כשהעור יכיר את האור קצת יותר טוב
אולי היא תנסה שוב..
ובינתיים
בכל פעם שהרוח נושבת בין הסורגים
היא מרגישה את הכנפיים
זזות קצת יותר