בלוגים

בתוך המוח שלך

אני זורע אותי בך

אני לא נוגע בך

אבל את רועדת ורוקדת

לא מהכאב

מהידיעה מהציפייה עצמה

והיא דולקת

האינסולה שלך קולטת

האמיגדלה זוכרת

ההיפותלמוס משחרר בך

הוראות הפעלה

אני כותב על האונה

הפרונטלית שלך

ולוחש לקטנה שבך

תשכחי רגע מי את

הקורטקס נמס

הגיונך נכנע

למציאות רבודה

את על הרפסודה

לארץ לעולם לא

למחוז פנטזיה

כל צליל ממני

עובר דרך הסינפסות שלך

מחווט לך פקודות חדשות

את לומדת אותי

מילים הופכות לאוויר דרך

מכלול מערכת התגמול

כשאני מביט בך

העונג זורם ביחד עם הדופמין

כמו תוכנה שנטענת בך מחדש

את מרגישה את העונג שבכאב

והמוח?

המוח שלך כבר לא מפריד

האנדורפינים שלך

כותבים בך שיר

ואת נכנסת לספייס כסאב

ואני סאגוסט שחושב דרך העונג שלך

קורא את הפרשנות שלך לכאב

ומנסח אותה מחדש כאמון

וממשיך איתך

זה לא סשן של גוף

זה סשן של אונות

של קליפות

טרנס נוירולוגי טהור

שבו את

לא נשלטת בגוף

אלא בתודעה