ההיסטוריה של הבדס"מ: התפתחות, תיעודים והשפעה תרבותית

הבדס"מ (BDSM) הוא עולם רחב ומגוון של חוויות מיניות ורגשיות שמתמקדות בשליטה, כניעה, סדיזם ומזוכיזם. על אף שתחום זה נתפס לאורך השנים כטאבו, הוא קיים לאורך ההיסטוריה האנושית ויש לו שורשים שמגיעים לתרבויות עתיקות. מאמר זה סוקר את התפתחות הבדס"מ לאורך ההיסטוריה, את התיעודים המוקדמים, השפעתו בתרבות המודרנית, וכיצד הוא שינה את פני החברה והבין את עצמו בעידן המודרני.

1. תיעודים היסטוריים לשימוש בפלוגרים ועניקת עונג מכאב

ההיסטוריה של הבדס"מ לא מתחילה במאה ה-20, אלא יש לה שורשים מימי קדם. כבר במצרים העתיקה וביוון הקדומה היו תיעודים לשימוש בכאב ועינוי כחלק מחוויות מיניות. שימוש במקלות (פלוגרים) לשם הענקת עונג מהכאב היה קיים בתרבויות אלו.

באיטליה, בפומפאי, נמצאה וילה בשם "ווילת המיסתורין", שבה היו חריטות המתארות אישה המצליפה בגברים. בנוסף, קבר ההצלפות באיטליה, שנמצא באזור פומפאי, מתאר תיאורים של שימוש בפלוגר ובול-ווייפ (סוגים של חפצים המשמשים להצלפה), המעידים על קיום פרקטיקות בדס"מיות.

2. הספרות כזירה להביע פנטזיות מיניות של שליטה וכאב

לאורך ההיסטוריה, יצירות ספרותיות רבות דנו בעולם של שליטה, כניעה, סדיזם ומזוכיזם. הספרות שימשה כזירה שבה ניתן היה להביע חוויות מיניות החורגות מהסטנדרטים המקובלים:

1785 – "120 ימים בסדום" של המרקיז דה סאד שפורסם ב-1785 הוא אחד הספרים המפורסמים ביותר שעסקו בסאדיזם ובמזוכיזם. הספר עורר סערה והיה לאחת מהיצירות הספרותיות הראשונות שדיברו בגלוי על פנטזיות של שליטה וכאב.

1883 – בקאמה סוטרה מופיעים שישה אזורים בגוף שניתן להכות בהם למען עונג, והוא מתייחס לנשיכות ושריטות כחלק מהחוויה המינית.

1870 – "וונוס בפרווה" מאת לאופולד פון זאכר-מאזוך מתאר את הפטישיזם של הגיבור ושלילת האישה, ומציג את המשמעות המינית של השפלה וחוסר הכבוד.

1954 – "סיפורה של או" (The Story of O) מאת פולין ריאז' (שם עט של אן דסקלוס), ספר שמציג את התרחשויות הסאדו-מאזוכיסטיות בצורה פרובוקטיבית, והיה מהראשונים לחשוף את עולמות הבדס"מ באופן ספרותי.

1966 – סדרת ספרי המדע הבדיוני GOR מאת ג'ון ניומן, המתארת עולם שבו הגברים שולטים בנשים, מציגה את פרקטיקות המשמעת והצייתנות.

1982 – בשירה "תפילין" של יונה וולך, נעשה שימוש בתפילין כאובייקט מיני בדס"מי, והמשוררת משתמשת בו כחלק מהביטוי המיני המורכב שלה.

2011 – "50 גוונים של אפור", סדרת ספרים מאת אי.אל. ג'יימס, אשר הפכה לפופולרית ברחבי העולם. הסדרה עוסקת ביחסים בדס"מיים בין כריסטיאן גריי ואנה סטיל, ומביאה את תחום הבדס"מ לקדמת הבמה.

3. השפעת הבדס"מ במגזינים ואופנה

הבדס"מ לא מצא את מקומו רק בספרות, אלא גם בתרבות הפופולרית ובתחום האופנה:

1950 – הצלם ג'ון ווילי החל לצלם תמונות אירוטיות של קשירות ולבוש עור, והוא היה מהראשונים שהביאו את תחום הקשירות וההענשה המינית לאמנות הצילום.

1952 – פטי פייג', הדוגמנית הבדס"מ הראשונה, נחשבת לדמות מופת בעולם הבדס"מ ויש המחשיבים אותה כ"מלכה" של עולם זה.

שנות ה-50 – במועדוני גייז ובקהילת יוצאי צבא, החלה להתפתח תרבות הבדס"מ, עם מושגים ופרקטיקות כמו פרוטוקולים וחוזים, שהיו חלק מהבסיס לדינמיקות של שליטה וכניעה.

4. פסיכולוגיה ורפלקציה קלינית

העיסוק בבדס"מ נמצא גם בתחום הפסיכולוגיה והסקסולוגיה:

1886 – הפסיכיאטר ריכרד פון קראפט-אייבינג כתב את הספר "פסיכופתיה מינית", שבו טבע את המונחים "סאדיזם" ו"מזוכיזם". הספר התייחס לשפעתן של פנטזיות מיניות על הנפש.

1952 – ב-DSM-I, המדריך האבחוני והסטטיסטי להפרעות נפשיות, הוזכר הסאדיזם כהפרעה נפשית.

1968 – במהדורה השנייה של DSM, נוסף המונח "מזוכיזם" כהפרעה נפשית.

1980 – במהדורה השלישית של DSM, הוסרו המונחים "סאדיזם" ו"מזוכיזם", לאחר שהחלה ההבנה שמדובר בהתנהגויות שאינן פתולוגיות כל עוד הן נעשות בהסכמה ובמרחב בריא.

5. ההמצאה של המונח "בדס"מ"

1969 – הסקסולוג פול גברהד, בשיתוף עם אלפרד קינסי, טבעו את המונח "BDSM" (Bondage, Discipline, Dominance, Submission, Sadism, Masochism) במאמרם "פטישיזם וסאדו-מאזוכיזם".

6. ההתפשטות של הבדס"מ בעידן האינטרנט

המהפכה הדיגיטלית שינתה את פני קהילת הבדס"מ באופן מהותי, ופרסמה את המידע והידע על תחום זה:

1991 – פורום USA Net אפשר לקבוצות אנשים מכל רחבי העולם להתחבר ולדבר על עיסוקיהם בבדס"מ, והקהילה החלה להתארגן ולקיים שיחות פתוחות יותר.

2008 – אתר FetLife הוקם, והפך לפלטפורמה הגדולה ביותר כיום לקהילות מיניות אלטרנטיביות ובדס"מ בפרט.

2004 – בישראל, האתר הכלוב הוקם כקהילת ביטוי והיכרויות עבור חברי קהילת הבדס"מ, ומספק פלטפורמה לחיבור בין אנשים בעלי תחומי עניין דומים.

7. מועדוני בדס"מ בישראל

במהלך השנים הוקמו מועדונים שמוקדשים לעוסקים בתחום הבדס"מ:

מועדון הדאנג'ן נוסד בתל אביב ב-2002 על ידי עמוס לוי. המועדון היה מהראשונים שהיו מוקדשים לקידום תרבות הבדס"מ בארץ.

2007 – המועדון נסגר אך חזר לפעילות ב-2010 ברחוב השרון.

2018 – המועדון עבר למיקומו הנוכחי ברחוב הארבעה בתל אביב.

ההיסטוריה של הבדס"מ היא סיפור של התפתחות וחקירה, בו המיניות המורכבת שינתה את פניה לאורך מאות השנים. מהשפעתה על האמנויות, הספרות והתרבויות השונות, ועד להתפשטותה דרך המהפכה המינית והאינטרנט בעידן המודרני – הבדס"מ לא רק השפיע על תרבות המין, אלא גם תרם לגיבוש רעיונות חדשים על הסכמה, גבולות וכבוד הדדי.